|
אתר 66 בסקר ארכיאולוגי של דוב נחליאלי: שתי … אתר 66 בסקר ארכיאולוגי של דוב נחליאלי: שתי בארות סמוכות ("בארותיים", בערבית "ביראין"), הידועות כיום בשמות "באר משה" ו"באר אהרון". הבארות ממוקמות בשטח בו שכבת חרסית אטימה למים מתחת לשכבה גירנית נושאת מים – תופעה הגורמת להיווצרות אופק מי תהום גבוה. זמן חציבת הבארות אינו ידוע, אולם דומה שהיו בשימוש למן תקופת הברונזה הקדומה. ניכר שהבארות שימשו את תושבי היישובים הסמוכים להן במהלך תקופות הברונזה, וכן את המצדים שהוקמו סמוך להן בתקופת הברזל (אתר 44) ובתקופה הפרסית (אתר 62). בתקופה הביזנטית דופנו שתי הבארות באבן מסותתת ולצדן הוקם יישוב בעל אופי חקלאי. יישוב ביזנטי זה, שנשא את השם "ביראין" ("בארותיים") על-שם שתי הבארות, נזכר בפפירוסים של ניצנה מראשית המאה הז' לסה"נ:
"רשימת תבואה שזרענו בשדות ביראין (...) זרענו בשטח שבין ראגוריון ובין קאט 40 מודיי חיטה ומ־40 אלה קיבלנו יבול של 270 מודיי חיטה, משטח דיש ראשון (...) זרענו במאל־קאני 40 מודיי חיטה, והם הניבו 288 מודיי חיטה, משטח דיש שני (...) זרענו באלפאג 180 מודיי חיטה והתקבלו 1225 מודיי חיטה (...) זרענו באלפאג 50 מודיי שעורה והתקבלו 402 מודיי שעורה (...) זרענו בביראין 40 מודיי שעורה והתקבלו 350 מודיי שעורה (...) זרענו בסראם 100 מודיי חיטה ונתקבלו (...) זרענו במאזלמרכה 90 מודיי חיטה (...)" (פפירוס 82:1:8).
דומה שהיישוב הביזנטי בביראין נכלל במרחב החקלאי של ניצנה. תוכנה של התעודה וצורת כתיבתה מעידים שהיה זה רישום פנימי, לא רשמי, של כמויות מזרע וקציר מחלקות שונות באזור. הניסוח "זרענו" מעיד, כפי הנראה, על קרקעות שהיו שייכות לכנסייה או לבעל אחוזות ועובדו אולי על-ידי אריסים.
לאורך התקופה העות'מאנית שימשו שתי הבארות של בארותיים את השבטים הבדואים באזור ואת המטיילים המערביים שחנו בקרבת מקום, כפי שהעידו למשל פאלמר (Palmer 1871:361) ובארטלט (Bartlett 1879:379). בראשית המאה הכ' נסתמה באר אהרון ויצאה מכלל שימוש, בעוד באר משה מוסיפה ומשמשת עד ימינו אנו (Saidel and Erickson-Gini 2014:139).
ביבליוגרפיה: אריקסון־גיני 2014; Bartlett 1879:379; Erickson-Gini and Saidel 2001:72; Kraemer 1958:237; Palmer 1871:361; Saidel and Erickson-Gini 2014:139; Saidel et al. 2006:202. son-Gini 2014:139; Saidel et al. 2006:202.
|
Description
|
